אלי האגודה להגנת הילד

אם לא מדברים זה (לא) יעבור​

חשיפת מקרה התעללות בילדים הינה, רק תחילת הדרך. יש לזכור שהצעד הבא – הטיפול הנפשי חייב לבוא בעקבות הגילוי.

רבים נמנעים מטיפול מתוך מחשבה שזה לא יעזור, מכיוון שקשה וכואב לשחזר את הדברים או במקרים אחרים מבייש ומסוכן. יש מי שחושב שאם לא נדבר או נחשוב על זה,

זה יעבור ואחרים אינם יודעים למי לפנות.

הטיפול מחויב המציאות מכל זווית שנסתכל עליו.

תפקידה המיידי של ההתערבות הטיפולית היא להפסיק את הפגיעה. הילד צריך להיות מוגן. משעשינו זאת אנו צריכים להתפנות להיבטים הנפשיים.

הילד קורבן ההתעללות צריך לעבד את האירועים הטראומטיים. יש להחזיר לו את תחושת האמון בזולת, אמון אותו איבד כשנוכח שהאנשים הקרובים אליו פוגעים בו או אדישים לפגיעה שנעשתה על ידי אחרים.

יש להחזיר לילד את תחושת השליטה על חייו, להעמיד מול הכוחות השרירותיים המטלטלים את סירת חייו כוח נגדי, ללמד אותו לנהוג בסירה ולכוונה.

במהלך הטיפול יעשה שיקום הדימוי העצמי, הילד התופס את עצמו כילד רע, מפלצת, שאם לא כן למה מכים אותו צריך להבין שלא בו האשם. ילדים מוכים מרגישים שאינם שווים, שאינם ראויים שאין להם זכויות או מקום, שלעולם לא יצליחו. הטיפול צריך להחזיר להם את כבודם האבוד.

הטיפול צריך לאפשר לילדים להשתחרר מהכעס או לנווט אותו לאפיקים בונים. שאם לא כן יתורגם הכעס לאלימות או יופנה כלפי עצמם. עצירת רגשות קשים והתעלמות מהם אינה טובה. הזמן במקרה של התעללות בילדים אינו "עושה את שלו" הוא אינו מרפא את

הפצעים. ילד שאינו חושף את מצוקתו ומנסה להתעלם אינו שוכח. הוא מעביר את הכאב ממצב אחד לאחר, הוא אורז את הכעס ומאכסנו בעמקי הנפש. אלא שהמחיר הנדרש הינו עצום. מצוקות רגשיות ממשיכות לפעפע ולנגוס בכל חלקת נפש טובה. שמירת התכנים במצב מודחק גובה מחיר גבוה במושגים של כוחות נפש. כוחות אשר אם ישתחררו יוכלו לשמש להתפתחות והישגים הנמנעים במצב הנוכחי.

לבד ממחיר גבוה הנדרש מהעדר טיפול קיים תמיד החשש שהתוכן שהודחק יתפרץ. אסוציאציה, זכרון, סרט שמגרה את התת מודע, יכולים לפרוץ את מסך השמירה ולגרום להתפרצות ולהצפה רגישת שלא תמיד ניתן להשתלט עליה.

ילדים שעברו התעללות חייבים להעזר בטיפול נפשי אמפטי, מכובד ומקצועי כדי להפסיק את הפגיעה היום, כדי לעבד ולתקן עיוותים במבנה הפסיכולוגי וכדי להשתחרר מהעול האדיר אותו הם נושאים, לפעמים מבלי לדעת, ואשר כנטל על צווארם מונע מהם מלהמריא ולממש פוטנציאל נפשי.

הילד לו הקדשתי את דברי אינו בהכרח קטין. הוא יכול להיות בן חמש, עשר או חמש עשרה אך הוא יכול גם להיות בן עשרים וחמש או ארבעים. שכן אנו לא מדברים פה רק על גיל כרונולוגי אלא גם על מצב נפשי.

התרפיסטים באל"י למדו להקשיב לילד זה ולהקל על מצוקתו.

ילדים – בכל הגילים מוזמנים לפנות ולהעזר. טיפול ניתן ברחבי הארץ.

 

דיברנו כאן על טיפול בילד אך יש לטפל גם בהורה.

 

האגודה להגנת הילד, לכאורה נובע מתוך שם העמותה שהילד הינו המוקד היחיד לטיפול ולא היא. בתופעת ההתעללות בילדים הילד הוא הקורבן. הסיבה העיקרית ואולי היחידה להתערבות היא הגנה על ילדים. אבל בעשותנו זאת יש לזכור שילדים אינם חיים בואקום. ילד הינו חלק ממשפחה. ממנה הוא ניזון ואליה הוא משתייך, על הרקע שלה הוא גדל ובה נעוצים שורשיו.

מכיוון שכך חובה עלינו לראות את המשפחה כיחידת טיפול.